עבודתו של האמן
עבודתו של האמן היא תהליך אל הלא ידוע,
הוא כמו "אוכל" לקרבו את הסובב אותו, דבר המעניק לו מזון לעשייה אומנותית.
מה ששוקע בו מן הדברים שקלט, עולה בו בחזרה כמו "תמונת-חלום".
אותה "תמונת-חלום"
שעולה בקרבו
מהמעקים היא "החומר" שבהשראתו ציירו הציורים. פיזית מציין האמן בתחושת דמדומים
של בין שינה לערנות. לתחושתו של האמן ומתחושת מקורביו בכל ציוריו מופיעה בדרך זו
או אחרת 'אמא'.
רוז'ה מסביר
"בתוך תהליך שפונה אל המעמקים נמצאת
ביסודותינו הדמות הקרובה אלינו ביותר משחר ילדותנו, עקבותיה ממשיכים להופיע בכל
מעשי ידינו".
רוז'ה טוען שבכל ציור אפשר להבחין
באותותיה של 'האם' שעלו על פני השטח בחשיפת המעמקים על גבי בד הציור, בהם הוא מזהה
את עקבותיה של אמו שלו.
רוז'ה מלא הכרת תודה על מציאת שותפות
בכמיהה העזה ליצור, עצם נוכחות זו בקרבתו מרגשת, משמחת, מרטיטה ונוגעת לליבו עד
מאוד. התערוכה היא הודיה גדולה לשותפיו המעניקים לו תחושת קרבה שמחה, חום ואהבה
רבה בחייו.
הסבר קצר על התהליך האומנותי של רוז'ה
את החומרים ליצירה שואב האמן מן הסובב
אותו, במקרה של תערוכה זו ממרחב היצירה של הצייר: משותפיו לסטודיו – בית ספר
לאוריתמיה 'אופאוס' זוהי במידה רבה מתנה שרוצה היוצר להעניק לעמיתיו על השותפות
והאחווה השוררת במרחב האומנותי המשותף.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire