samedi 18 novembre 2017

mardi 14 novembre 2017

27














עצמי עיניך

תחושי היטב

נשימת החיבוקים המלטפים

הקשיבי


לרטט מחוות האהבה

lundi 13 novembre 2017

26














הזמן חיש נגוז

שקיפות הקונכייה

אפלה היא העין

בה אבדו עקבות הלטיפות


וידויי השקט

dimanche 12 novembre 2017

25
















חיש

צללי היעדרויותיך

חוצבים

קמטי השקט שלי

אני כאן

משתומם להיות


ללא קול

mercredi 8 novembre 2017

24
















איך לשאת את חוסר האונים


אל מול חסר התקנה

lundi 6 novembre 2017

23













כך השפה הופכת חשוכה

איננו יכולים להסביר דבר

אף לא להבין

אלא רק

לנסות להקשיב לך


בעיניים עצומות

dimanche 5 novembre 2017

22













אם אני עוצם עיניים

זה אך על-מנת לבטל את המרחק

אני חש אותך קרוב יותר

בנוכחות לטיפותיך

המוזיקה הזעירה של אצבעותיך

mardi 31 octobre 2017

18

















פרספקטיבות אבודות
                 
                  הבה נפרוש צעיפים תכולים

מכאובים בל יתארו

רוח חולות של הסתלקותנו


שחיקת זיכרוננו

lundi 30 octobre 2017

17





















שתיקותינו האשמות

מסירות מאתנו


את כל החפות

16















מנופצת בתהום הזיכרון

חתימת מלל ילדותנו

עקבות ללא מצבה


ראי-חידה מוקסם מהבבואה

dimanche 29 octobre 2017

15














הצבעים שלי אפלים

האמונה שלי בהתגלות

נגלית בחשכה


צניעותה של האהבה

dimanche 22 octobre 2017

14













הנגלה בפרידותינו

הנו אך הסמוי של מקור להבותינו

נביעה נידחת בה אנו שואבים

ישויות נפרדות


אנרגיות של היכרות מחודשת ומפגשים

mardi 17 octobre 2017

13












שחיקת משטחינו

העור מתבקע

קמטים אפיקי דמעותינו

פרגוד המוות

מלאך כחול של המצוקה

צניחת העפעף


על פני הבזק העפעף

dimanche 15 octobre 2017

12





















סברנו שדמעות

איתנות מנחשולים הומים

לחישת המחשבות

כה חפצנו בשקט הרוגע של הלטיפה


קימוט המגע של הרגעי

11











למרות הזמן

למרות השכיחה

נישא את ליבנו

מרוסקים

קרועים

מן הבלתי נתפס

lundi 9 octobre 2017

10



















עיוות-פיתול של מילים

הפוער את פצעי מיתותינו

עקבות המשמרות את קמטי פנינו

צווחות מושתקות

בגדות שפתותינו


דמעות המוחקות את דפי זיכרונותינו

dimanche 8 octobre 2017

2



















על כל העלמות

אשאל את השאלה

מה משמעות


ההיעדרות

mardi 26 septembre 2017

1

















על כל דמעה

על כל טיפת דם


עלינו לתת את הדין

lundi 4 septembre 2017

Livre de l'Amour 1-2-3-4


Poème pour un fœtus qui était moi

Zone de Texte: Jérusalem 
                         Poème pour un fœtus qui était moi. 
 
         Yeux ouverts étonnés                        
         déjà 
         enchanté de la mouvance des images 
         main fermé sur le fil  
         relié au premier monde                      
         déjà 
         oreilles grandes ouvertes à l'écoute  
         de la musique de l'extérieur               
      
         tendu comme une corde de violon 
         qui vibre et tremble comme une feuille      
          
         centré sur soi et l'Autre 
         nageant dans l'eau cosmique                 
         
         sachant le tout  
         voulant oublier son savoir                  
         
         cherchant l'affection unique 
         point qui s'étend à l'infini            
         déjà 
         dedans aveuglé par le dehors 
         sensible jusqu'à la rouge déchirure         
         
         écorché vif par l'incompréhension 
         voyant et écoutant martyr              
         déjà 
    déjà 
 
Roger Ychaï
        revu par André Hajdu
שיר לעובר הייתי אני

עיניים פקוחות נדהמות
כבר
מוקסם מזרימת תמונות
יד נעולה על חוט
מחובר לעולם הראשון
כבר
אוזניים קשובות מאד להאזין
מוזיקה מן החוץ.

מתוח כמיתר כינור שמרטיט
כעלה רך נרעד.

שקוע בעצמו ובאחר
שוחה במים הקוסמיים

יודע הכול
מבקש למחוק אותו ידע

מחפש חיבה האחת ויחידה
נקודה נמתחת לאין סוף
כבר

במעמקי נפשי מסונוור מן החוץ
כאוב עד הקרע המאדים.

חי מיוסר מאי ההבנה
רואה ומקשיב מעונה
כבר
כבר. 

רוז'ה ישי




mardi 15 août 2017

שיר של רוז'ה(2)

Zone de Texte: Jérusalem 
                         Poème pour un foetus qui était moi. 
 
         Yeux ouverts étonnés                        
         déjà 
         enchanté de la mouvence des images 
         main fermé sur le fil  
         relié au premier monde                      
         déjà 
         oreilles grandes ouvertes à l'écoute  
         de la musique de l'extérieur               
      
         tendu comme une corde de violon 
         qui vibre et tremble comme une feuille      
          
         centré sur soi et l'Autre 
         nageant dans l'eau cosmique                 
         
         sachant le tout  
         voulant oublier son savoir                  
         
         cherchant l'affection unique 
         point qui s'étend à l'infini            
         déjà 
         dedahns aveuglé par le dehors 
         sensible jusqu'à la rouge déchirure         
         
         écorché vif par l'incompréhension 
         voyant et écoutant martyr              
         déjà 
    déjà 
 
Roger Ychaï
        revu par André Hajdu
שיר לעובר שהייתי אני

עיניים פקוחות נדהמות
כבר
מוקסם מזרימת התמונות
יד אוחזת  בחבל
מחובר לעולם הראשון
כבר
אוזניים קשובות לשמוע
מוזיקה מן החוץ.

מתוח כמיתר כינור שמרטיט
כעלה רך נרעד.

שקוע בעצמו ובזולת
שוחה במים הקוסמיים

יודע הכול
מבקש למחוק אותו ידע

מחפש חיבה אחת ויחידה
נקודה נמתחת לאין סוף
כבר

במעמקי נפשי מסונוור מן החוץ
כאוב עד הקרע המאדים.

חי מיוסר מהאי-הבנה
רואה ומקשיב מעונה
כבר
כבר.  

רוז'ה ישי




lundi 7 août 2017

שיר יין על יגון האדמה

ביין נודף כבר בגפיית הזהב
אל תשתו אבל, קודם אשיר לכם שיר!
שירת היגון שהדהדה בנפשותיכם כצחוק.
כאשר היגון בא, גינת הנפש הולכת ושוממת.
נובלים ומתפוגגים הזמר והששון.

אדונו של בית זה !
מתרפך מלא יינות מוזהבים.
אנה לאוטה, הלאוטה שלי.
לפרוט בה ולהוריק את הכוס
הנם דברים שמתאימים ביחד.
כוס מלא יין בזמן הנכון
שווה לי יותר מכל ממלכות האדמה
אפלים הם החיים וכן המות.

הרקיע תמיד כחול, והאדמה
תעמוד זמן רב ותפרח האביב
אתה אבל, האדם! כמה שנות חייך ?
לא תהנה אף מאה שנה מהבלה החולף של אדמה זו
הביט שם! באור הלבנה, מעל הקברים
רובצת דמות פראית.
קוף הוא! האם שמעת כיצד יללותיו
מרעידות את האוויר המבושם של החיים ?
כעת קחו את הכוס ! הגיע הזמן חברים !
תוריקו אותו עד תום!
כי אפלים הם החיים וכן המות.